1. העניין שבפני, התנגדות הנתבע לביצוע שטרות, ובקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.
2. המחלוקת שבין הצדדים נסובה לגבי 5 המחאות, ע"ס 10,834 ש"ח כל אחת, מועדי פירעונן בתקופה שבין 18.10.2010 ו- 18.1.2011, אשר הוגשו לביצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 02-18127-11-5. עוד אציין כי השטרות עשויים לפקודת מר מיכאל מלכה.
הארכת המועד
3. על פי הרשום בתיק ההוצאה לפועל, האזהרה נמסרה לנתבע ביום 2.5.2011, בעוד ההתנגדות הוגשה ביום 21.6.2011, ולכאורה לאחר חלוף המועד הקבוע על פי דין בהקשר זה.
4. הנתבע טען בנושא זה, כי יש להאריך המועד להגשת ההתנגדות מטעמו, שכן לא ניהל רישום הנוגע למועד המצאת האזהרה, ובשל שגגה מצידו (הנתבע מכנה זאת "עקב היסח הדעת"), לא הוגשה ההתנגדות במועד. יחד עם זאת, הנתבע טוען בנוסף, כי נפל פגם מהותי בהליך ההמצאה, פגם אשר מצדיק הארכת המועד. אמר, ולא פירש.
5. התובע בהקשר זה, סבור כי יש לדחות ההתנגדות על הסף, ולא להאריך המועד להגשת ההתנגדות, שכן לא פורט כל טעם שהוא המקים "טעם מיוחד" כנדרש בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.
6. אציין כי לעמדתי, העמידה הקשיחה במועדים, מצדיקה התחשבות מסוימת אף בטענות ההגנה, זאת אף בהתחשב באיחור שאינו ניכר באופן יחסי. ברי, כי לו היה מדובר בתובענה אשר היה ניתן בה פסק דין, הרי שבית המשפט היה נדרש לבקשה לביטולו של פסק הדין, ככל שהדבר מוגש בתוך 30 ימים, כנדרש על פי התקנות. ההתנגדות בהקשר זה, הוגשה בתוך פרק הזמן הקצר, בו בית המשפט היה נוטה לבטל פסק דין, אפילו לא נפל פגם במתן פסק הדין, בכפוף לטענות ההגנה.
7. בנסיבות אלו, סבורני כי יש להקל עם הנתבע, ולהאריך המועד להגשת ההתנגדות (או לכל הפחות, לא לדחות את הבקשה להארכת המועד), אלא ליתן ההחלטה על בסיס סיכויי ההגנה (ראה לעניין זה פסק דינו של כב' השופט הנדל ב
רע"א 2184/12 אניה מיכלוביץ' נ' א. אספקה וטרינרית בע"מ, ניתן ביום 29.8.2012, מצוי במאגר "נבו").
ולגופו של עניין.
8. הנתבעת טוען, כי ההמחאות אשר הוגשו לביצוע, נוגעות ונובעות מהסכם אשר נכרת בין הנתבע לחב' הנמל הפיזאני בע"מ, ביום 17.8.2010, הנוגע למסעדה המצוי בעכו העתיקה (כהסכם הרשאה, לאור מעמדה של החברה הנ"ל כדיירת מוגנת בנכס). הנתבע טוען, כי הנכס הנ"ל הועמד לרשותו מכח הסכם ההרשאה, ובהסתמך על הסכם ההרשאה, שיפץ את הנכס הנדון, בהיקף ניכר ביותר (בסכום העולה לטענתו על הסך של 130,000 ש"ח).
9. לדברי הנתבע, הסכם ההרשאה, אשר היה כפוף להסכמת בעלי הנכס, החברה לפיתוח עכו העתיקה בע"מ, לא אושר בסופו של דבר, והוגשה כנגדו תובענה על ידי חברת הנמל הפיזאני בע"מ, שעילתה פינויו מן הנכס.
10. בנסיבות אלו, טוען הנתבע, כי זכות הקניין בהמחאות אשר הוגשו לביצוע, נפגמה מכח ביטול הסכם ההרשאה באופן בו חל כישלון תמורה מלא - והרי ההמחאות נמסרו כדמי שימוש והרשאה, מכח הסכם אשר בוטל, לאחר ששינה את מצבו לרעה בהסתמך על אותו הסכם.
11. יצוין, כי בד בבד עם העלאת הטענה כי הנתבע מתכוון לפנות את הנכס משימושו, טוען הנתבע כי שהותו בנכס מבוצעת רק כדי להחזיר לפחות חלק מזערי מן ההשקעה אשר השקיע בנכס.
12. התובע, מצדו, טוען כי אין מדובר אלא בדחיית הקץ, תוך עיכוב החזרת החזקה בנכס אשר הנתבע נאחז בו, מבלי שמשולמים דמי שימוש. עוד טוען התובע, כי ממילא הסכם ההרשאה היה לתקופה של שנה אחת, מחודש אוגוסט 2010 ועד לחודש אוגוסט 2011. הדיון בהתנגדות נערך בחודש מרץ 2012, קרי, אף לאחר מועד סיום ההסכם שבין הצדדים, ומבלי ששולמו דמי שימוש והרשאה עד לאותו מועד (למעט ארבעה וחצי חודשי דמי שימוש והרשאה אשר שולמו בתחילה).
13. יצוין כי הנתבע בהקשר זה, מאשר כי למעט ארבעה וחצי חודשים, לא שולמו דמי השימוש וההרשאה, ואין חולק כי בפועל, הנתבע החזיק בידיו את הנכס משך כל התקופה לה ציפה מכח ההסכם (ואף למעלה מכך) - ואולם את תמורת ההסכם אינו מוכן לשלם.
14. כישלון תמורה כהגדרתו, מהווה טענה כי הקניין שבידי אוחז השטר פגום, שכן התמורה החוזית מכוחה נמסר השטר, לא הגיעה לידיו; טענה זאת, הינה טענה אשר הנתבע עצמו, במסגרת חקירתו, אישר כי אין בה דבר, שכן בין אם מכח חוזה ובין אם לאו, החזיק בנכס את מלוא התקופה הנקובה בהסכם, והפעיל בו עסק פעיל.
15. טענתו של הנתבע, היתה בנוסף לאמור, טענת קיזוז, אשר הועלתה ללא תימוכין, ללא שנשלחה הודעת קיזוז, כאשר בהתנגדותו טוען הנתבע להשקעה בסך 130,000 ש"ח, בעוד בסיכומיו טוען הוא כי נזקיו מגיעים כדי מאות אלפי ש"ח .
16. לעמדתי אין מדובר במחלוקת שטרית טהורה, אלא מדובר במערכת חוזית סבוכה ומורכבת, וכאשר מדובר בצדדים קרובים לשטר, ממילא ניתן, לראות בשטר כחוזה, או כחלק מהמערכת החוזית.
17. ראה לעניין זה, ההלכה הידועה בעניין
דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה (4) 193, שם נפסק :